פסק-דין בתיק ת"א 199874/02

1.         התובע הגיש תובענה בסדר דין מקוצר נגד הנתבעים בה עתר לחייבם בתשלום 680,623 ש"ח בגין יתרות חוב בשתי הלוואות בחשבון הנתבעת 1. ב-14.9.03 ניתן פס"ד נגד הנתבעים 1 ו-2. נותרה לדיון התובענה נגד הנתבע 3.

2.         עפ"י הנטען בכתב התביעה (המתוקן), נטלה נתבעת 1 ב-28.1.02 הלוואה בסך של 557,000 ש"ח (להלן: הלוואה מס' 1), והתחייבה להחזירה בתשלום אחד ב-28.1.03. בו ביום, נטלה הנתבעת 1 הלוואה נוספת בסך של 54,000 ש"ח (להלן הלוואה מס' 2), והתחייבה להחזירה ב-12 תשלומים חודשיים רצופים החל מיום 28.2.02.

ב- 29.1.02 חתם הנתבע 3 על שני כתבי התחייבות וערבות נפרדים להחזרת הלוואה, לפיהם ערב כלפי התובע לפירעון חובות הנתבעת 1 בגין שתי ההלוואות הנ"ל (ת/5). הנתבעת 1 לא עמדה בהחזר ההלוואות. ערב הגשת התובענה (המתוקנת), הסתכמה יתרת החוב בחשבונה ב-680,623 ש"ח. בשלב זה, התובענה כלפי הנתבע 3 היא בגין ערבותו להלוואה מס' 1, אשר יתרתה היא 630,328 ש"ח.

3.         הנתבע 3 הגיש בקשת רשות להתגונן כלפי התובענה (בש"א 162767/03). בהחלטתי מיום 13.4.04 ניתנה לנתבע 3 רשות להתגונן בטענה אחת בלבד, לפיה הנכסים המשועבדים ששווים הספיק כדי פירעון ההלוואה לה ערב (ואף יותר מכך), לא מומשו מחמת רשלנות הבנק התובע ועל כן פטור הנתבע 3 מחובו (עמ' 2 שורות 1-2 להחלטה). בסיס הגנת הנתבע 3 הוא בסעיף 6(ב) לחוק הערבות, התשכ"ז - 1967. בהחלטה האמורה קבעתי כי נטל הוכחת הטענה רובץ לפתחו של נתבע 3.

השאלה הטעונה הכרעה היא, אפוא, אם הוכיח הנתבע 3 את הגנתו.

הרחבת חזית

4.         במהלך הדיון ניסה ב"כ הנתבע 3 להרחיב, פעמים אחדות, את חזית המריבה. הניסיון  נתקל בהתנגדות מפורשת של ב"כ התובע. על כן, החלטתי כי החזית לא תורחב. חרף זאת, חזר ב"כ הנתבע 3 וניסה בסיכומיו לשוב ולהרחיב החזית. פשיטא שאין להתיר זאת (השוו דרך היקש לע"א 1270/02  עיריית ר"ג נ' מנחמי בוני מגדלי דויד ר"ג בע"מ , פ"ד נח (2) 7).

דיון

5.               הנחת היסוד בהגנת הנתבע 3 היא קיומה של בטוחה בדמות שעבוד שוטף על נכסי החברה. אניח לטובת הנתבע 3 כי מנהל הבנק אכן התחייב ליטול את הבטוחה האמורה. אלא שאין בכך כדי לסייע לנתבע 3.

סעיף 6(ב) לחוק הערבות קובע כדלקמן:

"גרם הנושה לפקיעת ערובה שניתנה להבטחת החיוב הנערב ונגרם על ידי כך לערב נזק, מופטר הערב כדי סכום הנזק".

על מנת להוכיח את הגנתו, על הנתבע 3 להראות שבמועד הרלבנטי, היה לנתבעת 1 רכוש בר מימוש, שמימושו הלכה למעשה בידי הבנק התובע היה מביא לכיסוי  סכום ערבותו של הנתבע 3.

6.         מהות הבטוחה

מהי מהות הבטוחה?שעבוד שוטף, או שעבוד צף, מתואר כעננה המרחפת על כל נכסי החברה אשר נוחתת במקרה של מאורע מגבש ותופסת את כל נכסי החברה כפי שהם באותה שעה (ש' לרנר שעבוד נכסי חברה (תשנ"ז) 55; א' חביב-סגל דיני החברות לאחר חוק החברות החדש (כרך ב, 2004) 173; ע"א 603/71 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בנק א"י בריטניה בע"מ , פ"ד כו (2) 468). בפש"ר (ת"א) 1554/89, בש"א (ת"א) 36213/99 ציביאק ואח' נ' מפרק סריגי ציביאק בע"מ (בפירוק), עו"ד משה רון ואח' , דינים מחוזי כרך לד(1) 472, נקבע:

"על מנת שלמבקשים תעמוד זכותו של הנושה המובטח מכוח שיעבוד צף, צריך שאותו שיעבוד צף יהיה בעל תוכן כלשהו במועד ההעברה. במקרה שבפניי, לא נותר לאותו שיעבוד צף כל תוכן ... באותו מועד שוב לא היה לחברה כל רכוש עליו יכול היה אותו שעבוד צף להתגבש ... לכן, לא נותר לנושה כל שעבוד צף בעל משמעות אותו ניתן היה להעביר למבקשים..."

בפש"ר (חי') 399/01, בש"א (חי') 11821/01 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' בולוס גרניט ושיש בע"מ ואח' , דינים מחוזי כרך לב (10) 395 מצינו:

             "מן המפורסמות הוא כי שיעבוד צף, מעצם טבעו, חל על נכסים שיהיו בבעלות החברה מעת לעת. להבדיל משיעבוד קבוע המתייחס לנכסים ספציפיים ונרשם ברשם המשכונות שיעבוד צף, חל על כל נכסי החברה ומתגבש ביום בו מחליט הנושה לממש את איגרת החוב ובאותו מועד נתפסים תחת השיעבוד נכסי החברה כפי שהם במועד גיבוש השיעבוד הצף ... כל עוד איגרת החוב בתוקף והשיעבוד רשום כדין, וכך הוא המקרה שבפני, תופס השיעבוד את נכסי החברה כפי שהם בכל זמן נתון. זאת מהותו של שיעבוד צף היוצר מחד בטוחה לנושה ומאידך מאפשר לחברה להמשיך ולנהל את עסקיה, לרבות סחרות של נכסים. ואולם מיום שגובש השיעבוד הצף הופך הוא לשיעבוד קבוע החל על נכסי החברה כפי שהם במועד גיבוש השיעבוד."

            לשון אחר: השעבוד הצף דנן אינו חל על נכס ספציפי זה או אחר של החברה כל עוד לא נתגבש. אכן, לנתבעת 1 היה רכוש, שעיקרו תנור להתכת אלומיניום ומטוסים שנועדו לפירוק. השעבוד הצף אמור היה לכלול את הנכסים דלעיל.

7.          המועד הרלבנטי למימוש